Baba Batra
Daf 161b
לָאו דְּיַעֲקֹב הוּא
Traduction
is not Yaakov’s signature. That is, it is known for a fact that there is no one living in the city where the document was written who is named Ya’akov and whose signature matches the signature on this document. Therefore, the court will recognize that the signature must have originally stated: ''So-and-so, son of Ya’akov, witness,'' and that the last line had been excised, and they will invalidate it.
וְדִלְמָא בִּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ חֲתַם לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ דִּידֵיהּ וְחָתֵים בִּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ
Traduction
Rami bar Ḥama challenges: But perhaps this witness signed using the name of his father instead of his own name, as a gesture of respect toward his father. The Gemara answers: This is not done; a person does not discard his own name and sign using only the name of his father.
וְדִלְמָא סִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא דְּשַׁוְּויֵהּ דְּהָא רַב צָיֵיר כְּווֹרָא רַבִּי חֲנִינָא צָיֵיר חֲרוּתָא רַב חִסְדָּא סָמֶךְ רַב הוֹשַׁעְיָא עַיִן רָבָא בַּר רַב הוּנָא מָכוּתָא לָא חֲצִיף אִינָשׁ לְשַׁוּוֹיֵהּ לִשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ סִימָנָא
Traduction
Rami bar Ḥama challenges further: But perhaps the witness made this name into a mere distinguishing mark that he uses as his signature, as it is known that Rav used to draw a fish as his signature mark, rather than signing his name, and Rabbi Ḥanina used to draw a palm branch as his signature mark, and Rav Ḥisda used to sign just the letter samekh, and Rav Hoshaya used to sign just the letter ayin, and Rava bar Rav Huna used to sign his name by drawing a ship’s mast [makhota]. The Gemara answers: A person is not so insolent as to use his father’s name as a distinguishing mark.
Tossefoth non traduit
ודלמא סימנא בעלמא שוויה דהא רב צייר כוורא כו'. ואם תאמר שאני התם דאתחזק מעיקרא בדיסקי כדאמרינן פרק השולח (גיטין דף לו.) אבל הכא לא מ''מ אית לן למימר אי חתים איניש שמיה דאבוה שמא זה רגיל לחתום כך:
מָר זוּטְרָא אָמַר לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי כָּל מְקוּשָּׁר שֶׁאֵין עֵדָיו כָּלִין בְּשִׁיטָה אַחַת פָּסוּל
Traduction
Mar Zutra said: Why do you need all this? Why go to such lengths to answer the question posed above? There is a simpler answer: Any tied document whose witnesses do not end on a single line is not valid. The Gemara had previously assumed that the witnesses sign one after the other, beginning at the document’s bottom line and going upward toward the first line; this arrangement leaves open the possibility that the signature of the first witness could be truncated by an unscrupulous party. Mar Zutra explains that this is not so; rather, the signatures are written with each one beginning opposite the bottom line and heading upward toward the beginning of the document. Therefore, if a line of text is excised from the bottom of the document, the names of all the witnesses on the reverse side will be truncated, and the forgery will become apparent.
Tossefoth non traduit
כל מקושר שאין עדיו מאחוריו בשיטה. פי' ר''י כשחותמין עליו מלמטה למעלה שיהיו כולן מתחילין בשיטה אחרונה ואין כי אם עד אחד חתום לארכו של שטר וחתומין זה אחר זה לפיכך אי גייז שיטה אחרונה יחתוך כל ראשי העדים ולא ישאר כי אם בן פלוני עד וניכר הרמאות כיון שכל העדים חתוכין ואי מלמעלה למטה חתימי צריך שיהיו כולם כלים בשיטה אחרונה ולא נהירא דמהדר לתרוצי אפי' כתב עד וא''כ כשחותמים מלמעלה למטה וכולם כלים בשיטה אחרונה וגייז לשיטה אחרונה גייז בהדיה עד של כל החתומין ופי' ריב''א לעולם כסדרן חתימי וכי תימא יזייף מגואי ויחתום מאבראי ויאמר כדי להרבות עדים הוא דעבדי הכי יהא פסול דכל מקושר שאין עדיו כלים בשיטה אחרונה יהא פסול לכך כיון שכל העדים חתומים בשיטה אחרונה תו לא יבא לידי זיוף דתו לא מצי חתים מאבראי שכולם צריכים להיות בשיטה אחת ובשיטה אחרונה וקשיא לן מהא דאמרינן בירושלמי מקושר לארכו של שטר חתים ויש לפרש כל מקושר שאין עדיו כלים בשיטה אחת פסול כלומר שיחתום ראובן בשיטה אחרונה ותחתיו בן ותחתיו יעקב ותחתיו עד וכן כולם לכך אי גייז ליה לשיטה אחרונה יחתוך כל החתימות:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל הַמְּחָקִין כּוּלָּן צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב וְדֵין קִיּוּמֵיהוֹן וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲזוֹר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה מַאי טַעְמָא
Traduction
§ Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: There are two halakhot with regard to documents: For any erasures in a document, the scribe must write at the end of the document: And this is their verification. That is, he must list the erasures, stating that on line so-and-so there is an erasure and a correction stating such and such, for each erasure. And the second halakha is that the scribe must review some of the details of the document in the final line of the document. What is the reason for this second requirement?
Tossefoth non traduit
אמר רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון. בפי' רבינו חננאל לא גרס ודין אלא אי נמחק דבר אחד ואח''כ כתב על המחק צריך שיכתוב בסוף שטר תיבות פלוני דעל המחק ואפי' לספרים שלנו דגרסינן ודין לא קשיא מידי אם אין כותבין ודין דלא הוי אלא שופרא דשטרא ועוד שאנו כותבין שריר וקיים:
וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. ואם תאמר אם בא שטר לפנינו שחתימת העדים רחוקה מן השטר שיטה אחת ולא החזירו מענינו של שטר בשיטה אחרונה יהא כשר דלמאי איכא למיחש אי משום דאי הוה בעי מזייף באותה שיטה חלק הא אין למדין משיטה אחרונה ולהא ליכא למיחש שהניחו שני שיטין חלק והוא המלוה זייף בו שיטה אחרונה ויש לומר דודאי כן הוא שהוא כשר ובגיטין פרק המביא תנינא (דף יט:) משמע שיהא פסול דקתני התם האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל גבי ביה ממשעבדי ופריך והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא ומשני בדמהדר והשתא אמאי לא משני כשהעדים רחוקים שיטה אחת מן השטר אי איתא דהוה כשר ויש לומר דעדיפא מינה משני דאפי' לא הרחיקו כלום כשר בדמהדר אבל מצינו להביא ראיה דפסול מהאי דפרק קמא (דף יא.) האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל גבי ביה מבני חרי ופריך רבא והא בעינא כתב שאין יכול לזייף וליכא בדאפיצן והא בעינא שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר והשתא מאי פריך דבעינן חזרת השטר למה אי משום דלא לכתוב מאי דבעי הא כיון דאיכא עדי מסירה מדכר דכירי אי הוה תנאה וזייפיה אפי' לאחר כמה ימים מדכר דכירי כדאמר ר' יוחנן פרק שני (שם דף כב:) על מילתא דאין כותבין על נייר מחוק כו' וחכמים מכשירין ואמר רבי יוחנן אפילו מכאן עד עשרה ימים מכשיר ר' אליעזר דאי הוה תנאה וזייפיה מדכר דכיר ואם כן מאי קפריך הא ליכא חזרת השטר אלמא אע''פ שאין יכול לזייף פסול כי ליכא חזרה ואע''ג דר' (אליעזר) פליג על ר' יוחנן ופוסל בר מלאלתר מ''מ הלכה כר' יוחנן רבו ועוד בריש חזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף כט.) אמר אביי שדות בכסף יקנו עצה טובה קמ''ל וזהו כסברת ר' יוחנן דהתם והא לאו ראיה היא דע''כ לא פריך אליביה דר' יוחנן דהא ליכא חזרת השטר דלדידיה היכי פריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא דהא אמר ר' יהודה בן בתירא אין כותבין על נייר מחוק ולא על דיפתרא וחכמים מכשירין ואמר ר' יוחנן כשהכשיר ר''א אפילו מכאן ועד עשרה ימים דמדכר דכירי אלא אליבא דר' אלעזר פריך דאמר לא הכשיר ר''א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא וה''נ פריך שפיר והא בעינן חזרת השטר וליכא ויוכל לזייף ולא דכירי לימים רבים אבל לר' יוחנן ה''נ דכשר כיון שאין יכול לזייף מדכר דכירי [מיהו מצינו למימר דאף לר''י פריך] ולא הכשיר ר' יוחנן אפי' מכאן ועד י' ימים אלא בגיטין דליכא רוב תנאים הלכך מדכר דכירי אבל בשאר שטרות מכאן ועד י' ימים לא דרוב עניני תנאים הם בשטר ולא דכירי לזמן מרובה מיהו מסתבר דפסול גזירה אטו היכא דלא הרחיק שיטה אחת דלא משתמיט לאפלוגי בהן אלא בין הרחיקו ללא הרחיקו בעינן חזרת השטר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source